סדנאות שוקולד - חוויה מתוקה

שלום וברוכים הבאים, היום אנחנו צוללים לעולם מתוק במיוחד, אה? העולם של סדנאות שוקולד. וספציפית נסתכל על מה שמציעים בעינביז שוקולד לפי האתר שלהם.

כן, ננסה להבין מה הופך את הסדנאות האלה לחוויה כזאת מבוקשת, איזה סוגים יש ומה בעצם הפילוסופיה שלהם. נכון, כי הם מדברים שם על שילוב כזה של הנאה, יצירתיות ואפילו הומור. זה מסקרן.

בדיוק. הם ממש כותבים שהשוקולד זה לא רק מאכל, זה דרך חיים, זה אש ותשוקה, זה המנוע של כל העסק.

כן, והעיקר לפי מה שכתוב זה להפוך את כל התהליך הזה של יצירת שוקולד לחוויה. חוויה כיפית, עם צחוק, עם הפתעות, לא סתם ללמוד טכניקה יבשה. זה מעניין, הקטע הזה של ההומור והכיף.

זה לא מובן מאליו בסדנאות מקצועיות לכאורה. איך זה בא לידי ביטוי? הם נותנים דוגמאות? זה ניכר במגוון העצום של הסדנאות שהם מציעים. זה מראה שאין פורמט אחד נוקשה.

הכל מאוד גמיש ומתאים את עצמו לקהל. יש סדנאות לילדים, יש למסיבות רווקות, לזוגות, ימי הולדת, משפחות, צוותים בעבודה. וגם סתם למבוגרים שבא להם.

זאת אומרת ההתאמה הזאת היא חלק מהגישה הפחות רשמית.

כנראה, כן. זה מראה שהם חושבים על החוויה של כל קבוצה וקבוצה.

אוקיי, אז בוא ניכנס קצת לדוגמאות. מה מיוחד בסדנת ילדים למשל?

אז ככה, לילדים התיאור באתר מדבר על הנאה נטו. טכניקות פשוטות, והם כותבים כזה בחיוך שהתוצאה זה ילדים מאושרים וקצת דבקים.

חמוד. לגמרי נשמע משוחרר.

כן, ואז במסיבת רווקות זה כבר סיפור אחר.

שם הדגש הוא על פינוק, על צחוק ביחד. כאילו, ליצור זיכרונות מתוקים כאלה לפני החתונה. שזה הגיוני לאירוע כזה.

ומה עם זוגות או משפחות? זה נשמע לי קהל שונה לגמרי.

נכון. לזוגות הם מתארים את זה כחוויה יותר אינטימית, משותפת.

לומדים ביחד להכין פרלינים, טועמים. זה מחבר. אני יכולה לדמיין את זה.

ובמשפחות, הפוקוס עובר לגיבוש בין-דורי. כאילו, איך לגרום לסבתא ולנכד לעבוד יחד וליהנות מזה? ליצור זיכרון משפחתי כזה. נשמע מקסים.

ומה עם הגיבוש לעובדים? הזכרת את זה. זה תמיד אתגר למצוא משהו באמת מוצלח.

אה, פה יש להם אמירה מעניינת.

הם אומרים שזה כלי לשבור את הקרח. לעבודת צוות שהיא כיפית. והסלוגן שלהם לזה הוא... רגע... ישיבת הצוות שכולם ירצו להגיע אליה.

או, זה חזק. זה באמת גורם לך לחשוב מה הופך דווקא סדנת שוקולד ל... ליותר אפקטיבית מ... לא יודעת, עוד הרצאה או פוינט בול.

תראי, הם לא מנתחים את זה פסיכולוגית באתר, אבל אפשר לשער השילוב הזה של עבודה עם הידיים, משהו יצירתי, התוצאה המיידית והטעימה, והאווירה הלא רשמית, כנראה.

בדיוק. זה כנראה עוזר לשבור מחסומים יותר מהר. והם מזכירים גם את הסדנאות למבוגרים באופן כללי.

כן. שם אפשר להיכנס גם לטכניקות יותר מתקדמות, כמו טמפרור, ואז הם זורקים את ההשוואה הזאת, שזה כמו יוגה, רק טעים יותר.

כמו יוגה? מה זאת אומרת? בגלל הריכוז?

כנראה.

הם לא ממש מסבירים לעומק, אבל נראה שהכוונה היא שהתהליך הזה של הטמפרור, הוא דורש המון ריכוז. תשומת לב לפרטים, לטמפרטורה, התנועות.

אוקיי.

זה סוג של מיינדפולנס כזה. רגע של מיקוד והתנתקות, מה שקורה גם ביוגה או מדיטציה. זה נותן לזה עוד רובד, בהחלט.

טוב, ומבחינה פרקטית, איך כל הטוב הזה קורה? הם באים אליך? אתה בא אליהם?

נקודה חשובה, הם מדגישים מאוד את השירות הנייד. הם מגיעים לכל מקום בארץ, צפון, מרכז, דרום, לבית, למשרד, איפה שרוצים.

וואו, זה ממש נוח.

כן. והם מביאים איתם פשוט הכל. את כל הציוד, חומרי גלם, והם מדגישים שזה חומרי גלם איכותיים.

וההדרכה היא על ידי שוקולטריית מקצועית, עם ניסיון מאז 2009, ככה כתוב. ומה אני כמשתתפת צריכה להביא, או לדעת מראש?

אז זהו, שכלום כמעט. זו התנסות מעשית, כל אחד מכין בעצמו טבלאות, פרלינים, אבל המסר הוא שלא צריך שום ניסיון קודם.

כלום. רק לאהוב שוקולד.

בדיוק.

הם כותבים את זה בהומור. ניסיון מוכח באכילת שוקולד. זה הדרישה היחידה.

יפה. אה, וחשוב, הסדנאות כשרות, אפשר להתאים אותן אישית מבחינת התוכן, וגם צריך להודיע מראש אם יש אלרגיות או רגישויות, והם מתחשבים.

וכמה זמן זה לוקח בערך?

סדנה טיפוסית, הם אומרים כשעתיים.

סבבה. וצריך להגיד גם, שמעבר לסדנאות, הם גם מייצרים ומוכרים שוקולד בוטיק בעבודת יד. פרלינים, טרפלס, טבלאות מעוצבות, מארזי מתנה.

זה מראה שהשוקולד הוא באמת הלב של העסק.

לגמרי. ראיתי גם שהם שמו איזה נתון משעשע באתר.

על צריכת שוקולד בישראל.

כן? משהו כמו 5 קילו לאדם בשנה בממוצע, והם כותבים, בחיוך כמובן, שהם רוצים לעלות את הממוצע הלאומי, סדנא אחר סדנא.

אז אם נסכם את הלמה כן שלהם, מה את התמצית?

אז קודם כל, הבסיס זה שכולם אוהבים שוקולד.

נו, זה עובד.

דבר שני, השילוב הזה שהם יוצרו, בין כיף והומור, לבין למידה אמיתית, טעם טוב ויצירה עצמית. שזה שילוב מנצח.

כן. ודבר שלישי, זה פשוט הזדמנות לפעילות שהיא אחרת. משהו שהוא גם יצירתי, גם משותף, וגם בואי נודה, די כיפי.

בהחלט. אז התמונה שמתקבלת היא של הצעה מאוד ורסטילית, שמשלבת מקצוענות אמיתית, בחומרים, בהדרכה, בלוגיסטיקה הניידת הזאת.

נכון.

יחד עם אווירה שהיא מאוד כלילה, משוחררת, עם הומור, ומאוד ממוקדת בחוויה. זה לא רק ללמוד טכניקה, זה להשתמש בשוקולד כדי ליצור משהו אחר. קשר, גיבוש, פשוט כיף.

בדיוק זאת הנקודה נראה לי. לפי מה שהם כותבים, המטרה היא לפרק מחסומים דרך הצחוק והיצירה המשותפת, אבל בלי להתפשר על האיכות. והשילוב הזה מאפשר להם באמת להתאים את עצמם לכל כך הרבה סוגים של אנשים ואירועים.

וזה מוביל אותי למחשבה כזאת לסיום. הם דיברו על ההיבט התרפויטי, הכמעט מדיטטיבי הזה, של טמפרור השוקולד, ההשוואה ליוגה.

כן.

זה גורם לחשוב, אלו עוד פעולות כאלה, אולי יומיומיות, מלאכת יד פשוטה, שאנחנו עושים על הדרך, יכולות להפוך למשהו עם ערך מרגיע, תרפויטי אפילו, אם רק ניגש אליהם קצת אחרת, עם יותר ריכוז, יותר תשומת לב, פתיחות ליצירתיות שבפנים. נקודה מעניינת להרהר בה.